המאפיין המרכזי של משרן הוא ההתנגדות שלו לשינויים בזרם. כאשר זרם זורם דרך משרן, נוצר שדה מגנטי; כאשר הזרם משתנה, השדה המגנטי משתנה בהתאם, וגורם לכוח אלקטרו-מוטיבי- נגדי (אחורי-EMF) שמתנגד לשינויים פתאומיים בזרם. כתוצאה מכך, משרן פועל ביעילות כקצר במעגל DC (מציע התנגדות זניחה ברגע שמגיעים למצב יציב-), בעוד שבמעגל AC, הוא מפגין עכבה שגדלה עם התדר.
למשרנים יש את היכולת לאגור ולשחרר אנרגיה. כאשר הזרם עולה, המשרן ממיר אנרגיה חשמלית לאנרגיה מגנטית מאוחסנת; כשהזרם יורד, הוא משחרר את האנרגיה המגנטית חזרה למעגל. יכולת "חציצת אנרגיה" זו הופכת את המשרן לרכיבים חיוניים ביישומים כגון החלפת ספקי כוח, החלקת זרם ומעגלי סינון.
משרנים מציגים גם תלות בתדר ומאפייני פאזה ספציפיים. במעגלי AC, המתח על פני משרן מוביל את הזרם בכ-90 מעלות-יחס פאזה שהוא חיוני במעגלי תהודה ומערכות עיבוד אותות. יתר על כן, ביצועי המשרן מושפעים מחומרי הליבה והמבנה הפיזי; ערכי השראות עשויים להשתנות מעט עם שינויים בגורמי זרם, טמפרטורה ותדירות- שיש לשקול בזהירות במהלך תכנון מעגל מעשי.
