התיאוריה הבסיסית של משרנים נעוצה באינדוקציה אלקטרומגנטית ומנגנוני אחסון אנרגיה מגנטית. בבסיסו, שינוי בזרם יוצר שדה מגנטי סביב המוליך; לעומת זאת, שינויים בשדה המגנטי הזה גורמים לכוח אלקטרו-מוטיבי שמתנגד לשינוי בזרם. תהליך זה מהווה את הבסיס לפעולת המשרן ומבדיל אותו מנגד.
תיאורטית, הקשר בין המתח על פני משרן לבין קצב השינוי של הזרם מבוטא כ-$V=L \\frac{di}{dt}$. ערך השראות $L$ נקבע על פי מספר סיבובי הסליל, החדירות של חומר הליבה והממדים הפיזיקליים של הרכיב. מספר גדול יותר של סיבובים או חדירות גבוהה יותר מביאים לשראות גבוהה יותר, אשר בתורה מספקת התנגדות חזקה יותר לשינויים בזרם. קשר זה ממחיש את תפקידו הבסיסי של המשרן במעגל: עיכוב שינויים בזרם.
לגבי דינמיקה אנרגטית, משרנים יכולים להמיר אנרגיה חשמלית לאנרגיית שדה מגנטי לאחסון, הנשלטת על ידי הנוסחה $W=\\frac{1}{2}LI^2$. אנרגיה מאוחסנת כאשר הזרם גדל ומשתחררת חזרה למעגל כאשר הזרם פוחת; כתוצאה מכך, משרנים משמשים כמאגרי אנרגיה ביישומים כגון מיתוג ספקי כוח, מעגלי סינון ומערכות תנודות. יתרה מזאת, במעגלי AC, משרנים מציגים תלות בתדר-באופן ספציפי, תגובתית אינדוקטיבית ($X_L=2\\pi fL$) עולה עם התדר-מה שמשמש בסיס תיאורטי מרכזי לשימוש הנרחב שלהם במעגלים{10} בתדר גבוה.
